שלום לכולם, המצב הנוכחי לא פשוט לאף אחד מאיתנו, ובטח שלא לילדים, שרובם אינם מבינים מה בעצם קורה פה.
מצד אחד אנחנו מרגיעים ואומרים להם שהם אינם בסכנה, מצד שני, אנו מונעים מהם ללכת לגן שעשועים,
להיפגש עם חברים ולבוא במגע עם אנשים מחוץ למשפחה.
אז למה כל האיסורים האלה? אם אין לי ממה לפחד, מדוע אינני יכול להמשיך בשגרת חיי? שמי שבסכנה יישמור על עצמו וזהו. מה הבעיה? אני מאמינה שכדאי לשוחח עם הילדים על רגשותיהם, ולחדד להם את חשיבותם במאבק נגד הקורונה. בהקרבה של הנוחות והפנאי שלהם, הם עוזרים לאנשים רבים, בכך שהם מסייעים להפחית את סיכויי הדבקתם. גם אם המחלה לא מסוכנת עבורם, יכולת ההדבקה שלהם מסוכנת עבור אחרים. זהו שיעור נפלא של ערבות הדדית. החיים זימנו לנו את ההמחשה הטובה ביותר של הערבות ההדדית, ושל העיקרון החשוב ביהדות- "כל ישראל ערבים זה לזה". אני מצרפת לכם סרטון קצר בנושא ערבות הדדית. בסרטון ייצפו הילדים בשתי חיות המבקשות לחצות גשר צר. אין מקום מעבר לשתיהן. במקום לשתף פעולה הן מתחילות לריב ולהתבצר כל אחת בעמדתה וברצונה. הדבר מוביל לקריסת הגשר. לקראת סיום הסרטון נראות שתי חיות נוספות, שמצליחות לחצות את הגשר בזכות שיתוף פעולה ועזרה הדדית. לאחר הצפייה בסרטון הסבירו לילדים, שמי שחושב רק על עצמו עלול להפסיד את הכל (ליפול מהגשר). לעומת זאת, מי שמתחשב באחר, משתף פעולה, נותן מעצמו לזולת, ירוויח בסופו של דבר (יעבור את הגשר).
ובנימה זאת של ערבות הדדית בקהילה, אולי תפנקו באיזה סלפי שיפיג קצת את הגעגועים?
